תמר קאר השכרת רכב בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 31,414.85 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לתובעת, חברה להשכרת רכב, עקב תאונת דרכים, שאירעה ביום 14.4.11, ובה היה מעורב רכב מסוג דייהטסו מ.ר. 4353567 (להלן "הרכב") הנמצא בבעלותה והיה מבוטח, בפוליסת ביטוח מקיף, ע"י הנתבעת מס' 3.

2.בזמנים הרלוונטיים לתאונה, רכבה של התובעת היה מושכר למר אברהים שואהנה, הוא הנהג ברכב בזמן אירוע התאונה. מנגד נהג הנתבע מס' 2 ברכב משא פולקסווגן, מ.ר. 1803167, המבוטח ע"י הנתבעת מס' 1.

3.וכך תוארה התאונה בכתב התביעה "בעת שנסע הרכב הנפגע בכביש פנימי בתוך העיר סחנין, הגיע ממול הרכב הפוגע כשבו נהג הנתבע 2, אשר עבר ממסלול נסיעתו הרגיל וחסם את מסלול הנסיעה של הרכב הנפגע, מבלי לאותת ומבלי התראה כלשהי, ובצורה רגילה הרכב הנפגע סטה מנתיב נסיעתו וסטה לנתיב השני כדי להמשיך את נסיעתו, אבל ומסיבה שאינה ידועה ובעת שהרכב הנפגע היה בסמוך לרכב הפוגע יצא הרכב הפוגע בצורה פתאומית ונכנס לכביש ופגע ברכב הנפגע וגרם לו נזק רב...".

4.בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, עקב התאונה נגרם לרכב נזק בסך של 22,769.70 ₪ וירידת ערך בסך של 4,844 ₪. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים 1 ו-2 (ולחילופין את הנתבעת 3) בתשלום נזקים אלה, בנוסף לשכ"ט שמאי בסך של 1,731 ₪ ופיצוי בגין אובדן ימי השכרה בסך של 2,070 ₪.

5.מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו -2 כי התאונה אירעה עקב סטיית נהג התובעת לעבר רכב הנתבעים והתנגשות בו.

6.הנתבעת מס' 3 טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, בין היתר, נוכח השיהוי בהגשתה ונוכח העדר פנייה אליה, עובר להגשת התביעה, לתשלום תגמולי הביטוח.מכל מקום, כך נטען, יש לנכות מכל מסכום שייפסק נגדה סך של 1,600 ₪ בגין השתתפות עצמית. הנתבעת טענה כי אין לפסוק לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ואף יש לחייבה בתשלום הוצאות המשפט של הנתבעת, אשר נגררה לביהמ"ש שלא לצורך.

7.בדיון שמעתי את שני הנהגים ואת סיכומיהם של הצדדים.

8.התובעת ביקשה לקבל את גרסת הנהג מטעמה. הנתבעים 1 ו -2, בתורם, ביקשו כצפוי להעדיף את גרסת הנתבע 2. לעניין הנזק, טענה הנתבעים כי אין לפסוק לתובעת סכומים בגין אובדן ימי השכרה, בהעדר הוכחה לסכומים שנטענו ואין לפסוק שכ"ט שמאי בהעדר קבלה.

הנתבעת 3, הצטרפה לטיעוני התובעת בנוגע לאחריות הנתבע 2, תוך שהיא מפנה לסתירות בגרסת הנתבע 2. לעניין הנזקים טענה כי אין לכלול במסגרת הפיצוי, רכיב המע"מ, הואיל ומדובר בתובעת חברה המזדכה במע"מ. בנוסף טענה כי אין לחייב בשכ"ט שמאי, שכן חרף חלוף כשנתיים מיום התאונה לא צורפה קבלה בגין תשלום שכה"ט ואין לדעת בפועל כמה שילמה התובעת לשמאי.

9.הצדדים הסכימו למתן פס"ד לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984.

10.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, לאחר ששמעתי את הנהגים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני והצדדים ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו -2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 21,310 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.

אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 6,688 ₪ (סכום זה הינו לאחר ניכוי השתתפות עצמית בסך של 1,600 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.

החיובים של הנתבעים 1 ו -2 מחד ושל הנתבעת 3 מנגד, הם נפרדים.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת את המחצית הראשונה של האגרה, כשהיא משוערכת ליום התשלום, בנוסף לשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

ביחסים שבין התובעת לנתבעת 3, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

נוכח המתווה הדיוני בו הוכרעה המחלוקת, ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה. ככל שהיא שולמה, תשיבה המזכירות לתובעת באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותשיב את המוצגים המקוריים לידי התובעת.

ניתן היום, ט"ו ניסן תשע"ג, 26 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: